<h1>ראבי"ה סימן תתקכ"ח</h1>
<h2>דף קיח:</h2>
בפ"ק דגיטין [ט' ע"א] תנו רבנן, בג' דרכים שוו גיטי נשים לשיחרורי עבדים. וכו' עד, ותו ליכא, והא איכא, האומר תן גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה. ופי' רבינו שלמה, ואפי' רבנן דאמרי, שיחרורי עבדים זכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו, ופליגי במתני' אדר' מאיר, נהי דלהכי זכה ביה דלא מצי למיהדר ביה מיהו מודו רבנן דכל כמה דלא מטא גיטא לידיה לא הוי משוחרר, וכיון דמת פקע ליה רשותיה מיניה ותו לא מצי לשחרורי וחיילא רשות יורשין. וגם פי' בהא דשלח ר' אבין וכו' שאם מסר שטר מתנה לשליח לתיתו לאחר ומת לא יתן לאחר מיתה. ורבי' יב"א פליג עליה ואמר (וה"ג) [דה"ג], תנו גט זה לאשתי ושטר שיחרור וכו', ולא קא יהיב השתא לשליח מידי, אלא צוואת שכיב מרע הוא דבדיבורא בעלמא (קאמר) [קא מיירי], דומיא דאמר, תנו מנה לפלוני, דהיינו בצוואת שכיב מרע קנה. ואע"ג דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו, היינו גבי ממונא, כדקתני סיפא, ויתנו לו לאחר מיתה. אבל לגבי שטר שחרור וגט דבכתיבה תליא, ועוד דכתיב וכתב ונתן, דנתינה לידה בעינן, הלכך אם מת לא יתנו לאחר מיתה. ואית דמוקי לה לקמן בבריא. מיהו כולי עלמא מודו, אי בבריא אי בשכיב מרע, דלא מיירי דעכשיו נותן ליד שליח, אלא מצוה בדיבור בעלמא לעשות ציויו. ולא נראה כפי' הקונטרס דנותן עכשיו לשליח, דהיינו הוי פלוגתא דר' מאיר ורבנן במתני', דלרבנן כיון שיגיע שיחרור לשליח לאלתר הוי משוחרר, דאנן סהדי דניחא ליה לעבד שיוצא מתחת יד רבו לחירות. וגם מה שפי' הקונטרס, שכיב מרע שאמר כתבו ותנו וכו' דנותן שטר מתנה ליד שליח, לא נהירא, אלא בצוואת שכיב מרע מיירי, דעל ידי שליח לאלתר הוי קונה. ותו, מאי קאמר, אין כותבין ונותנין, והלא כבר היה נתון ע"י שליח וגם כתוב היה כבר, אלא ש"מ כדפרישית. ובספר הישר משמע דסבירא ליה כר' יב"א, וכן דעת הרב שב"ט. אבל רבי' אב"ן זקיני מ"כ נ"ל דברי רבנו שלמה. וכן משמע נמי ביסוד האלפסי שכתב, והני מילי דלחזרה, דלא מצי למיהדר ביה רבי', אבל עבדא לא נפיק לחירות עד דמטי גיטא לידו, דתנן, האומר גט זה לאשתי וכו' לא יתנו לאחר מיתה. ושמעי' מינה דלחזרה הוא דזכין לעבד, אבל מיפק לחירות לא נפיק עד דמטי גיטא לידיה. דאשכחן זכייה כי האי גוונא, כדאמרי' לקמן [י"ד ע"א], הולך מנה לפלוני שאני חייב, אמר רב, חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר. גרסי' בפ' האשה שהלכה ושלום [קי"ח ע"ב], בעא מיניה רבא מרב נחמן, המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו. כיון דסניא הוא ליה זכות הוא ל(י)ה וזכין לאדם שלא בפניו, או דילמא כיון דזימנא דרחמא ליה חוב הוא לה. א"ל תניתוה וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתייבמת. המזכה גט לאשתו במקום קטטה מהו וכו'. עד כאן לשונו. ואמר לי מורי אבי דהך מילת' דפ' האשה שהלכה מוכחא כרבי' יב"א ולא כרבי' האלפסי, דמשמע אי פשיטא לן דזכות הוא לה לא חולצת ולא מתייבמת אע"ג דלא הגיע לידה גט קודם מיתת הבעל, דאי הגיע לידה מקודם אפי' חוב הוא לה מתגרשת, וכן משמע התם מפתרון רבינו [שלמה]. ותו דגרסי' בפ' השולח [מ' ע"ב], תני', האומר עשיתי פלוני עבדי בן חורין והוא אומר לא עשאני, חיישי' שמא זיכה לו ע"י אחר. אלמא דאפי' ע"י שליח משתחרר. ובהלכה קמייתא דפ' התקבל [ס"ג ע"ב] גרסי', אתמר, התקבל לי גיטי, והוא אומר הילך ותן לה, אמר רב נעשה שלוחו ושלוחה וחולצת, אם מת הבעל קודם שיגיע הגט לידה, מספקא ליה אי הולך כזכי דמי ונתגרשה בקבלתו של זה, וכן פי' רבנו שלמה. ולפתרונו תימה, דאין גט לאחר מיתה לפום סברתיה. הלכך נראה לו כרבי' יב"א. ואני הצעיר נראה לי דההיא דהאשה שהלכה לעניין חזרה מיפרשא, כגון שזיכה לה גט ע"י אחר וחזר בו והשליח יהב לה גיטא ושוב מת הבעל, והשתא אי זכות הוא לה לא מצי למיהדר, הילכך חולצת ולא מתייבמת, ואע"ג דהגיע לידה קודם שמת. וכן ההיא דפ' התקבל, כגון שהגיע לידה ושוב מת, וחולצת, ובחזרה נמי מיירי התם כדפרישית. ואי קשיא בהא דקאמר, מספקא לי אי הולך כזכי דמי או לאו כזכי, ומשמע אי פשיטא לן דכזכי דמי לא חולצת ולא מתייבמת, הא איבעיא לן בשלהי האשה שהלכה, המזכה גט לאשתו וכו', אלמא אע"ג דבהדיה מזכי לה פשטי' הכא דחולצת. ונ"ל דהתם אכתי מספקא לן אי זכות הוא לה או לא אבל הכא (או) [אי] היא אמרה ליה לשליח התקבל לי גיטי, אלמא דניחא לה, אבל התם איהי לא קאמרה ליה מידי. וכן ההיא דפ' השולח, כגון דאמר, עשיתי פלוני עבדי בן חורין, ורוצה לחזור, אע"פ שהוא אומר לא עשאני, לא מצי למיהדר, חיישי' שמא זכה לו ע"י אחר. ואע"פ שהעבד אומר לא עשאני, איהו לא ידע, ולאו משום דלא ניחא ליה. אי נמי, כגון שאינו רוצה האדון לחזור, ונפקא מיניה שאסור לישא שפחה ואע"ג דלא הגיע עדיין לידו, ואם היא משוחררת לא ישא עד שיגיע גט שיחרור לידו, דמחמרינן לגבי איסורא. אבי העזרי.
